מחלת ווילסון 02.07.2018

הפרשת נחושת בשתן וריכוזי נחושת בדם כמדדים בטיפול במחלת ווילסון

המחקר בדק האם ניתור הפרשת נחושת בשתן וריכוזי נחושת שאינה קשורה לצרולופלסמין יכול להוות מדד טוב בטיפול במחלת ווילסון

הפרשת נחושת בשתן וריכוזי נחושת שאינה קשורה לצרולופלסמין הינם מוגברים במחלת ווילסון. עם זאת, ישנן ראיות מועטות לגבי הניתור של חומרים אלו בטווח הארוך.

מחקר זה בוצע במרכז רפואי בודד באופן רטרוספקטיבי באמצעות מידע שנאסף בין השנים 2003-2015 מ-321 מטופלים עם מחלת ווילסון. המטופלים קיבלו d-penicillamine, trientine או אבץ.

הפרשת נחושת בשתן על פני 24 שעות, נחושת שאינה קשורה לצרולופלסמין וריכוז נחושת כולל בסרום נקבעו בתחילת המחקר ו-6, 12, 18, 24, 36 ו-60 חודשים לאחר תחילת הטיפול. עבור המטופלים שקיבלו כלטורים, כל המשתנים נמדדו תחת טיפול ולאחר הפסקה של 48 שעות. נוסחה מתמטית שמטרתה לחשב הפרשת נחושת בשתן ב-24 שעות תחת הטיפולים השונים נקבעה על ידי החוקרים.

החוקרים מצאו כי בכל זרועות הטיפול, שיעור הפרשת נחושת בשתן פחת עם הזמן אך השונות בין המשתתפים הייתה גבוהה מאוד. נחושת שאינה קשורה לצרולופלסמין נטתה לפחות לאורך הזמן אך עם שונות גבוהה יותר של תוצאות לעומת הפרשת נחושת בשתן.

החוקרים סבורים שלאור השונות הרבה בין התוצאות, הפרשת נחושת בשתן וריכוז נחושת בדם אינם מדדים מיטביים לניתור טיפולים מפחיתי נחושת. עם זאת, שיעור הפרשת נחושת בשתן מתאים יותר לצורך זה מאשר רמות נחושת שאינה קשורה לצרולופלסמין בדם.

מקור:                                                        

Pfeiffenberger, J. et al. (2018) Journal of Inherited Metabolic Disease. https://doi.org/10.1007/s10545-018-0218-8

נושאים קשורים:  מחקרים,  נחושת,  ווילסון,  צרולופלסמין,  טיפול,  אבץ
תגובות