שיעורי הפרשת נחושת בשתן וריכוז הנחושת שאינה קשורה לצרופלזמין עולים במטופלים עם מחלת ווילסון. עם זאת, ישנם תיאורים מועטים בספרות המתארים ניטור פרמטרים אלו במהלך תקופה ארוכה.

במחקר רטרוספקטיבי זה נכללו נתונים שנאספו בין 2003 ל-2015 מ-321 מטופלים עם מחלת ווילסון. המטופלים היו תחת טיפול עם פניצילאמין, טרינטין או אבץ.

שיעורי הפרשת נחושת בשתן במשך 24 שעות, נחושת שאינה קשורה לצרופלזמין וריכוז נחושת בסרום נקבעו בהתחלת הטיפול כמו גם בחודשים 6,12,18,24,36 ו-60 ומעלה לאחר התחלת הטיפול.

עבור מטופלים הנוטלים חומרים סופחים, כל הפרמטרים נמדדו בעוד שהטיפול נמשך, כמו גם לאחר 48 שעות מהפסקת המינון. הנוסחה המתמטית לניבוי שיעורי הפרשת הנחושת בשתן במהלך 24 שעות תחת טיפולים שונים נקבעה.

בכל קבוצות הטיפול, שיעורי הפרשת הנחושת בשתן ירדו עם הזמן, אך השוני הבין אישי של התוצאות היה גבוה. ריכוזי הנחושת שאינה קשורה לצרופלזמין נטו לרדת במהלך הזמן, אך עם שונות רבה יותר בתוצאות מאשר זו שנצפתה עבור שיעורי הפרשת הנחושת בשתן.

עקב השונות, שיעורי הפרשת נחושת בשתן וריכוז הנחושת שאינה קשורה לצרופלזמין בסרום אינם פרמטרים אידיאליים לניטור יתרונות הטיפול להפחתת הנחושת. שיעורי הפרשת הנחושת בשתן נראים מתאימים יותר מאשר ריכוז הנחושת שאינה קשורה לצרופלזמין בסרום עבור מטרה זו.

מקור: 

Pfeiffenberger, J. et al. (2018) Journal of inherited metabolic disease. Published online

נושאים קשורים:  מחקרים,  מחלת ווילסון,  הפרשת נחושת בשתן,  נחושת שאינה קשורה לצרופלזמין בסרום,  חומר סופח,  אבץ