במחקר ישראלי חדש שנערך בשיתוף פעולה בין מספר מרכזים שונים והתפרסם בכתב העת Journal of Clinical Neurophysiology, ביקשו החוקרים לחקור את ההשפעות בגירוי רפטטיבי מגנטי טראנס-קרניאלי עמוק repetitive deep transcranial magnetic stimulation) rDTMS) במטופלים עם מחלת פרקינסון, באמצעות סליל H5 עבור הגירוי בתדר נמוך של קורטקס המוטורי הראשי, ולאחרי גירוי בתדר גבוה באמצעות rDTMS של הקורטקס הפרה-פרונטלי.
עוד בעניין דומה
במחקר, התוצא העיקרי נקבע כציון הכללי והציון המוטורי ב-Unified Parkinson's Disease Rating Scale - UPDRS. תוצאים משניים כללו ציון עבור דיכאון ומטלות מוטוריות כמותניות.
נתונים סטטיסטיים: 48 מטופלים עברו הקצאה אקראית ביחס של 1:1 לקבוצה של rDTMS אמיתי וקבוצה של sham rDTMS. אנליזות (N=42) של שני ציוני ה-UPDRS חשפו השפעה עיקרית משמעותית של זמן בין הבייסליין לבין יום 90 (סוף הטיפול), ממצא אשר מצביע על כך שחל שיפור במשך הזמן בכלל המדגם בשני הציונים.
למרות שההשפעות של הטיפול ו-time-by-treatment לא היו משמעותיות, אנליזה פשוטה של שני מדדים אלה היתה מובהקת בקבוצת ה-rDTMS והגיעה ל-P Value של 0.06 בקבוצת ה-sham. שיעור התגובה היה גבוה יותר אצל מטופלים עם מחלה ממושכת יותר וציון מוטורי גבוה יותר ב-UPDRS. תופעות לוואי היו שכיחות יותר בקבוצת ה-rDTMS, בעיקר תופעות לוואי חולפות שנסבלו היטב.
לאור הממצאים החוקרים מסכמים שלמרות ש- rDTMS הביא לשיפור מוטורי מסוים, לא היה ניתן להדגים יתרון חד-משמעי של הטיפול האמיתי בהשוואה לטיפול sham. החוקרים מדגישים שיש צורך בקביעת פרמטרים של גירוי אשר עלולים להביא לתוצאות מועילות יותר, בעיקר במטופלים עם ממחלה ממושכת וקשה יותר.
מקור: